מימון מובנה (נקרא גם איגוח) הוא יצירת הון זמין באמצעות מכירה של תזרים מזומנים למשקיעים. הגוף המאגח מוכרת איגרות חוב לציבור באמצעות גורם מתווך (חברת בת) שרוכש ממנו חלק מתזרים המזומנים ואז מוכר אותו בצורה של איגרות חוב. דוגמה למימון מובנה בישראל היא עיריות, שמוכרות חלק מהכנסותיהן מארנונה. במצב של מימון מובנה, קיים ניתוק משפטי בין חברת הבת לגוף המאגח, והנושים לא יכולים לגעת בנכסים שלו.
סיכונים בעסקאות מימון מובנה והשפעותיהם על קביעת הדירוג
סיכון עסקי
לפי חברת ״מידרוג״, השלב הראשון הוא לאמוד את ההשפעות על תזרים המזומנים מעסקאות של מימון מובנה. החברה בודקת כשלים: פירעונות מוקדמים, פיגור בתשלומים וכו׳. האומדן הזה מעניק לנו את ההפסד הצפוי, שנובע מההסתברות הממוצעת שיהיו כשלים וההפסד במקרה של כשל.
סיכון משפטי
מבנה העסקאות. ניתוח משפטי יבחן שהתזרים אפשרי כשהוא מבודד משאר נכסי החברה, וכן סוגיות מיסוי וחקיקה רלוונטיות. במקרה שאין תקדימים וחקיקה – הניתוח המשפטי יהיה מטבע הדברים יותר מסוייג מניתוח משפטי שנעשן על חקיקה ותקדימים.
סיכון תפעולי
בוחן את פעילות החברה ואת היכולת שלה לתפעל את התיק הנמכר בהתאם לדרישות החוזה לקבלת התזרימים. על מנת לבחון את הסיכון התפעולי, נערכים ריאיונות עומק עם מקורות ידע בחברה, ונחקרים מסמכים שהחברה עצמה מעבירה לחברת הדירוג.
אופן דירוג עסקאות מימון מובנה
על חברת הבת שמוקמת למנות יועץ משפטי שאינו היועץ המשפטי של הצד שיוזם את עסקת המימון המובנה. תפקידו לספק לה חוות דעת משפטית מפורטת, שכוללת סוגיות של בידוד סיכוני אשראי, ביטחונות, עצמאות חברת הבת וכשרות העסקה. היועץ המשפטי לא יכול להיות מטעם הצד שיוזם את עסקת המימון המובנה משום שעליו להיות מחויב לאינטרסים של חברת הבת, והאינטרסים הללו לא יכולים להיות זהים לאינטרסים של הצד היוזם.
עליו לפעול בשקיפות מלאה ולבחון את כל הסיכונים האפשריים. בנוסף, על הגוף המאגח להיות מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו, והדירוג בוחן גם את יכולתו לספק את השירותים, לערוך בקרות פנימיות, ולהעביר נתונים אמינים. דבר נוסף שנבחן הוא סיכון חדלות הפירעון של הגוף המאגח וההשלכות האפשריות של מקרה של חדלות פירעון על עסקת המימון המובנה.
לא מדובר בדירוג אשראי כי אם בניתוח תפעולי, אבל הוא מסייע בזיהוי נקודות תורפה שיכולות להוביל לקריסה של הגוף המאגח, ולזהות סביבה המאפשרת קיומן של הונאות. אם עולה בעיה, יש צורך לערב כלים משפטיים ותפעוליים כדי להבטיח הפרדה בין הצד שיוזם את עסקת המימון לבין הגוף המאגח.
